Daf 52a
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי סָבַר לָא אַשְׁכְּחַן חֲצִי קוֹמֶץ דְּקָרֵיב וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא אַשְׁכְּחַן עִשָּׂרוֹן דְּבָעֵי שְׁנֵי קְמָצִים
בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו
Rachi (non traduit)
ולא מינו אחר. דקריבה שלימה:
אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי אוֹמֵר מַפְרִישׁ לָהּ שְׁנֵי קְמָצִים שֶׁל לְבוֹנָה קוֹמֶץ שַׁחֲרִית וְקוֹמֶץ בֵּין הָעַרְבָּיִם וְרַבָּנַן אָמְרִי מַפְרִישׁ לָהּ קוֹמֶץ אֶחָד חֲצִי קוֹמֶץ שַׁחֲרִית וַחֲצִי קוֹמֶץ בֵּין הָעַרְבָּיִם
Rachi (non traduit)
מפריש לה שני קמצין של לבונה. כשהיה מביא עשרון שלם מביתו מביא עמו שני קמצים לבונה ומקריב האחד לחצי עשרון של שחרית והאחד לחצי של בין הערבים:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן פְּלִיגִי בַּהּ אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי וְרַבָּנַן
Rachi (non traduit)
פליגי בה. בחביתי כ''ג שלא מת:
מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא שְׁלֵימָה שַׁחֲרִית וּשְׁלֵימָה בֵּין הָעַרְבָּיִם
Rachi (non traduit)
מאי הוי עלה. כרבא או כרבי ירמיה:
והֲדַר אָמַר רָבָא הָנֵי נָמֵי טֵיבוּתִין הִיא אָמַר קְרָא סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד הֲרֵי הִיא לְךָ כְּמִנְחַת תְּמִידִין
Rachi (non traduit)
הא נמי. דאמרן דאינה בטילה מטיבותין היא דיפה אמרתי (דאי לא) דנפקא לי מקרא דכתיב בחביתין (ויקרא ו':
י''ג) סלת מנחה תמיד מה תמיד אינו בטל אף היא אינה בטלה:
אַהְדְּרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר מִבִּישׁוּתִין אָמְרִי קַמַּיְיהוּ מִטֵּיבוּתִין לָא אָמְרִי קַמַּיְיהוּ
Rachi (non traduit)
מטיבותין. כי אמרי' מילי מעלייתא לא אמרי להו קמייהו:
מבישותין אמרי קמייהו. כשאנו אומרים שום טעם שאינו יפה אומרים אותו השומעין לפני בני ארץ ישראל:
אהדרוה לקמיה דרבא. הא דקאמר רבי ירמיה בבלאי טפשאי:
אֶלָּא דְּאִי לָא קָתָנֵי הָכִי נָמֵי דְּאִי לָא קָתָנֵי
Rachi (non traduit)
אלא דאי. לא הוו נסכים לא קתני ה''נ גבי חביתין דאי מת כ''ג לא קתני ולעולם אם מת בטילה כל בין הערבים עד שיעמוד כהן אחר:
Tossefoth (non traduit)
דאי לא קתני. כלומר דבר שאינו רגיל אלא באקראי בעלמא:
מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם בַּלַּיְלָה מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אֲפִילּוּ לְמָחָר
אֶלָּא דְּקָתָנֵי שְׁבִיעִי בַּסֹּלֶת תְּשִׁיעִי בַּיַּיִן הָכִי נָמֵי דְּלָא בָּטְלִי
Rachi (non traduit)
תשיעי ביין ה''נ דלא בטלי. לעולם והא קיימא לן מנחתם ונסכיהם בלילה כו' דאם לא הקריבו היום נסכים יקריבום למחר וכגון שלא קדשו בכלי דלא נפסלו בלינה אלמא זימנין דקרב תמיד בלא נסכים:
- מקריב הסלת דמנחת נסכי תמיד:
אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה אֲמַר בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי מִשּׁוּם (דְּיָתְבוּ) [דְּיָתְבִי] בְּאַתְרָא דַּחֲשׁוֹכָא אָמְרִי שְׁמַעְתָּתָא דִּמְחַשְּׁכָן
Rachi (non traduit)
באתרא דחשוכא. דבבל עמוקה היא דכתיב האומר לצולה חרבי (ישעיהו מ''ד:
כ''ז):
אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע שְׁמִינִי בַּחֲבִיתִּים וְאִם אִיתָא דִּבְטֵילָה בֵּין הָעַרְבַּיִם הָא זִמְנִין דְּלָא מַשְׁכַּח לֵיהּ שְׁמִינִי בַּחֲבִיתִּים הֵיכִי דָּמֵי דְּמֵת כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא מִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו
Rachi (non traduit)
שמיני בחביתין. במסכת תמיד (דף לא:) מני לכהנים י''ג העסוקים בתמיד בין בבקר בין בערב זה בכך וזה בכך:
בְּאֶפְרָהּ אֵין מוֹעֲלִין
וּשְׁלֵימָה הָיְתָה קְרֵיבָה וְכוּ' אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֵימָה שַׁחֲרִית וּשְׁלֵימָה בֵּין הָעַרְבַּיִם אוֹ דִילְמָא שְׁלֵימָה שַׁחֲרִית וּבְטֵילָה בֵּין הָעַרְבַּיִם
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה זוּטֵי לְרַב אָשֵׁי תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ לְרַבּוֹת פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִיבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן
Rachi (non traduit)
דברי ר''ש. וכיון דמקרא יליף עיקר הוא הך היא דאחריתא:
לרבות פר העלם. דבאין מתרומת הלשכה כתמיד דבתמיד משתעי ואע''ג דלאו אדעתא דהכי הביאו שקליהם שהרי לא היו יודעים שיחטא אפ''ה מרבה להו קרא:
קרבני לחמי לאשי. ריבה הכתוב קרבנות הרבה דכל הני לשון קרבן נינהו:
מַאי הָוֵי עֲלַהּ
אֲמַר לְהוּ רַב אָשֵׁי אֲפִילּוּ תֵּימָא בָּתְרָיְיתָא אַחְרִיתָא כִּי קָא חָיֵישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן לִפְשִׁיעָה מִילְּתָא דְּלֵית בְּהוּ כַּפָּרָה בְּגַוַּוהּ בְּמִילְּתָא דְּאִית לְהוּ כַּפָּרָה בְּגַוַּוהּ לָא חָיֵישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן לִפְשִׁיעָה
Rachi (non traduit)
דלית בהו כפרה. מנחת כהן ליתא ליורשים כפרה בגוה אבל פר העלם דבר כפרה לציבור היא:
אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי לֵימָא קַמַּיְיתָא אַחְרִיתָא דְּשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּחָיֵישׁ לִפְשִׁיעָה
Rachi (non traduit)
קמייתא. דקתני לר''ש שבאין מן הלשכה:
Tossefoth (non traduit)
דשמעינן ליה לר''ש דחייש לפשיעה. קצת קשיא דרבי יהודה נמי חייש לפשיעה דלא אשכחן דניפלוג אתקנות ולעיל ס''ל משל יורשים:
וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא הֵי מִינַּיְיהוּ אַחְרִיתָא
Rachi (non traduit)
הי מינייהו אחריתי. איזו נאמר באחרונה שנסמוך עליה דשמא הדר ביה מאידך משום דקי''ל (עירובין דף מו:) ר' יהודה ור' שמעון הלכה כרבי יהודה:
תָּנוּ רַבָּנַן פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִיבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה בַּתְּחִילָּה מַגְבִּין לָהֶן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֵן בָּאִין
Rachi (non traduit)
בתחילה מגבין להן. כלומר עכשיו כשמביאין אותן גובין את המעות מכל אחד ואחד ואין באין מתרומת הלשכה כשאר קרבנות צבור:
Tossefoth (non traduit)
פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים. יש לדקדק אמאי נקט גבי פר לשון יחיד וגבי שעירי לשון רבים והוי מצי למינקט פרי עבודת כוכבים:
כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָא פָרְשִׁי מִסְּפֵק הַזָּאוֹת אוֹקְמוּהָ אַדְּאוֹרָיְיתָא
Rachi (non traduit)
ספק הזאות. כגון שנטמא בספק טמא מת כגון סככות ופרעות:
פרשי מספק הזאות. משום מעילה בשמעתא קמייתא דמעילה (דף ב:) מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא:
אָמַר רַב אָשֵׁי שְׁתֵּי תַּקָּנוֹת הֲוַאי דְּאוֹרָיְיתָא בָּהּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ אֵין מוֹעֲלִין כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָא מְזַלְזְלִי בַּהּ וְקָא עָבְדִי מִינֵּיהּ לְמַכָּתָן גְּזַרוּ בֵּיהּ מְעִילָה
Rachi (non traduit)
למכתן. אפר מרפא מכה:
Tossefoth (non traduit)
גזרו ביה מעילה. משמע הכא דאיכא מעילה מדרבנן וה''נ אמרינן פרק הוציאו לו (יומא דף נט. ושם:) ובפרק ולד חטאת (תמורה ד' יא:) מועלין בדמים דברי ר''מ ור''ש וחכ''א אין מועלין ועד כאן לא פליגי אלא דרבנן אבל דאורייתא אין מועלין ואית דגרסי פרק ולד חטאת מ''ט דמ''ד אין מועלין ושיבוש הוא אלא ה''ג מ''ט דלכולהו אין מועלין מדאורייתא והתם נמי תנן ר''ש אומר הדם קל בתחילתו וחמור בסופו כו' אלמא דמדרבנן הוא ותימה דבסוף פרק בתרא דתמורה (דף לב:) בעי גבי מקדיש עולה לבדק הבית אסור לשוחטה עד שתיפדה ומועלין בה שתי מעילות ופריך ואי דרבנן מי איכא מעילה דרבנן וי''ל דכיון דאיכא מעילה דאורייתא לא שייך לתקן מעילה אחר דרבנן ומיהו תימה דריש מעילה (דף ב.) תנן קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן דרבנן ומאי איכא בין מעילה דאורייתא ומעילה דרבנן דאורייתא משלם חומש דרבנן לא משלם חומש וכ''ש קרבן ופריך מי איכא מעילה דרבנן אין דאמר עולא קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה הא דרבנן איכא מעילה ואמאי לא מייתי מתני' דאיכא מעילה בדמים וי''ל משום דדמיא טפי לקדשי קדשים ששחטן בדרום וכמאן דחנקינהו דמי (והרב ר' חיים וכן פי' בקונטרס כאן) דדם אקדשוה רבנן והשתא איכא שפיר מעילה דאורייתא אבל קדשים שמתו לא נחתא להו קדושת דמים הילכך מייתי טפי שפיר ואפר פרה נמי איכא קדושה מדרבנן וקשה לפירושו דבפרק ולד חטאת (תמורה דף יב.) גבי קדשים שמתו דפריך מי איכא מידי דמעיקרא לית ביה מעילה דפסקת ואמרת אפי' בקדשים קלים ולבסוף אית ביה מעילה ולא והרי דם ומאי פריך לפירושו טובא איכא לפלוגי לכך נראה כמו שפירשתי ומיהו תימה קצת אמאי לא מייתי מתני' דמייתי מינה סייעתא לעולא הנהנה מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה כל שהוא מעל ושמא להכי לא מייתי לה דדילמא היינו דוקא חטאת הואיל ולכפרה אתיא לא בדילי מינה ותקנו רבנן מעילה טפי כדקאמר בתר הכי דמחטאת לא שמעינן העולה ואית ספרים דגרסי הואיל ולכפרה אתיא בדילי מינה ואין הסוגיא מוכחת כן ושמא ה''ק מתני' אשמעינן דאפילו חטאת דבדילי איכא מעילה ועולא אשמעינן אילו היכא דלא בדילי איכא מעילה:
דקא עבדי למכתן. רב אשי לטעמיה דאמר במסכת מכות (דף כא.) דאפר מקלה מותר להניח על מכתו משום דמכתו מוכחת עליו:
ואין מועלין באפרה. תימה תיפוק ליה דאפר הקדש מותר כדאי' בסוף תמורה (דף לד.) ולמאן דמוקי הא דתניא אסור בנפלה דליקה מאיליה דלא הוי איניש דלמעול ניחא אלא למאן דמוקי לה בתרומת הדשן [התם] ובפ' כל שעה (פסחים דף כו:) קשיא וי''ל דשאני הכא דכל מצוותה לשריפה עומד ועוד נראה דטעם דהתם משום דאין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין בו אבל הכא אכתי לא איתעביד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source